מנחם בגין נבחר ב-1977 כשהבטיח לפרק את מנגנוני הפרוטקציות, הג׳ובים והאפליה של מפא״י. חמישים שנה מאוחר יותר, הליכוד אימץ בדיוק את אותה השיטה שהקים כדי להילחם בה.
בשנת 1977 עמד מנחם בגין על הבמה במצודת זאב ונשא את אחד הנאומים המכוננים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. הוא יצא נגד המשטר הפרוטקציוניסטי והבטיח לציבור דרור, שוויון ואת קצו של הפנקס האדום – אותה תעודת חבר בהסתדרות שבלעדיה לא היית יכול לקבל ג׳וב, להשיג דירה או להתקדם בשירות המדינה. ההמונים שנגרעו ונחסמו על ידי מנגנון מפא״י הדורסני נתנו לו את המנדט כדי לפרק את השיטה.
חמישים שנה עברו, וכשאנחנו מסתכלים על השלטון הנוכחי, קשה להתחמק מהמסקנה האירונית: הליכוד לא פירק את המנגנון של מפא״י, הוא פשוט החליף אותו.
אם פעם היה זה הפנקס האדום ונוסח ״הנ״ל מאנשי שלומנו״ שהכריעו גורלות, היום זו השרה מירי רגב שמצהירה ללא בושה ״ברוכים הבאים לפנקס הכחול״ ומפעילה מנגנון ״רמזור״ שמחלק תיעוד ותקציבים לפי קרבה פוליטית. אבל הריקבון השיטתי מזמן לא נעצר שם: הוא ממשיך בחשדות הפליליים נגד השרה מאי גולן על מינויים פיקטיביים בתמורה לתרומות, ומגיע עד למשרד הביטחון של ישראל כ״ץ, שבו חשף מבקר המדינה ״מפעל ג׳ובים״ מושחת של חצי מיליארד שקלים עם אלפי יועצים חיצוניים, קבלני קולות ומינויי מקורבים ללא מכרז. זו לא יותר מאשר הגרסה המודרנית והצבעונית לפתקים של מפא״י, רק שהפעם בלי הקשר הנכון במרכז הליכוד – אין תקציב, אין תפקיד, ואין סיכוי.
הדמיון הולך ומעמיק ככל שמעמיקים בהתנהלות המנגנון. המערך של שנות ה-70 סבל מריקבון פנימי, שחיתות פוליטית וזחיחות מתמשכת. פרשיות כמו אלה של אשר ידלין ואברהם עופר המחישו לציבור עד כמה השלטון הפך מנותק ומרוכז בעצמו. היום, מנגנון הליכוד עסוק בחוקי חסינות אישיים, בביטול עילות סבירות, ובחלוקת מינויים וג׳ובים למקורבים בלבד, בזמן שמשפטי שחיתות ופרשיות מעיבים על הנהגת המדינה.
אבל הדמיון הכואב ביותר אינו מתמצה בג׳ובים ובפרוטקציות, אלא במחיר שהציבור משלם. המערך קרס ב-1977 לא רק בגלל הפנקס האדום, אלא בגלל שילוב קטלני בין הניתוק הציבורי לבין מחדל מלחמת יום כיפור ב-1973 והמשבר הכלכלי שבעקבותיו. הליכוד של היום חתום על מחדל ה-7 באוקטובר 2023 והמצב הכלכלי הקשה המורגש בכל בית בישראל, ובמקום להתעסק בביטחון או בכלכלה ממשיכים להתעסק בחוקים לטובת אנשי שלומם.
בגין נבחר כי הציבור מאס בשלטון שמשרת את עצמו במקום את האזרחים. הוא הבטיח מדינה שבה אזרח לא תלוי בשלטון לפרנסתו וקיומו. אם בגין היה רואה איך מפלגתו שלו הפכה למנגנון פטרוני, מעדיף מקורבים ומפלה אזרחים על בסיס נאמנות מפלגתית הוא היה מבין שהליכוד איבד את נשמתו.
מצביעי ימין רבים, שהם והוריהם נפגעו משלטון מפא״י וזרועו של הפנקס האדום, צריכים להסתכל היום במראה ולשאול את עצמם: האם לזה ייחלתי? הליכוד של 2026 אינו ההמשך של בגין. הליכוד של היום הוא פשוט המערך החדש.
